בשנת 1928 בהשפעת ההצלחה של הסמבה בריו, התחיל משהו חדש שכמותו טרם היה: בית הספר לסמבה. בית הספר הראשון לסמבה היה: Deixa Falar - (דיישה פאלאר) פרושו בפורטוגזית, תנו לדבר.
המייסדים של הבית ספר רצו ליצור משהו חדש ושונה ממה שהיה נהוג בקרנבל של ריו בו הקבוצות המופיעות הם בניה אליטות של ריו, בנפרד תמיד מקבוצות המונות את בני המעמד הנמוך, ולחבר את הסמבה אל העם ולאחד את המעמדות. בלב הרעיון של הבית ספר לסמבה עמד מחיקת המעמדות, ושהאליטות יחגגו ויופיעו יחד עם בני העם
למעשה בתי הספר לסמבה הינם יותר קבוצות סמבה מאשר בתי ספר, והכינוי בית ספר נדבק להם מהתקופה של הקמת בתי הספר לסמבה הראשונים.
המצעד הראשון של בתי ספר לסמבה התרחש ב-1932 בריו והיה בצורת תחרות בין בתי הספר לסמבה. 19בתי ספר לקחו חלק במופע הראשון והבית ספר מנגיירה הוכרז המנצח הראשון בתחרות הקרנבל בין בתי הספר לסמבה.
מצעדי הסמבה זכו להצלחה כבירה ומהירה בריו, בשל החיבור לכל המעמדות בחברה, ובזכות כלי הנגינה והמוזיקה, וכלי ההקשה הרבים, שרובם אינם מצריכים המון נסיון מוזיקלי כדי לנגן בו, אלא הרבה חוש קצב. וכך עם התקדמות השנים צבר המצעד של בתי הספר לסמבה את אהבת ההמון עד שהפך לסמל של הקרנבל של ריו דה ז‘ניירו ברחבי העולם ולא פעם סמל של ריו דה ז‘ניירו עצמה.
כיום המצעדים מתרחשים כל שנה במהלך ארבעת ימי הקרנבל באצטדיון מיוחד אשר בנתה העירייה במיוחד למצעד הקרנבל. ביומיים הראשונים צועדים בתי הספר מהליגות הנמוכות -ליגות הגישה. בליגות הגישה מתחרים בתי הספר על הזכות לעלות להופיע יחד עם בתי הספר של ליגת העל של ריו דה ז‘ניירו הצועדים ביומיים האחרונים לקרנבל. הזוכה בליגת העל מוכתרת לאלופת הקרנבל לאותה השנה, פרס יוקרתי. בכל קבוצה מליגת העל צועדים בין 3,500 ל-4,500 משתתפים, ובינהם שבעה עד תשעה במות צפות שנעות יחד עם המופע, ובכל ערב צועדים 7 בתי ספר. נתונים אלו הופכים את המופע בריו דה ז‘ניירו למופע הגדול ביותר בעולם, עם בערך 28,000 משתתפים בכל ערב, כשמצידם עשרות אלפי צופים נלהבים. (בתי הספר מהליגות הנמוכות מונים בערך כמחצית מהמשתתפים).
אז איך זוכים ולפי מה מוחלט מי האלופה? ומה אנחנו רואים במופע
ציוני השופטים מחולקים בכל אחת מהקטגוריות הבאות:
1. היחידה הקדמית
קבוצה של 10- 15 רקדנים הפותחים את המצעד של כל בית ספר, ומובילים אותו. לרב נועדו כדי לקבל את פני השופטים והקהל ולהציג את הבית ספר תוך מופע מיוחד במינו. המשתתפים לרב הם אקרובטיים ורקדנים מקצועיים.
2. במות צפות
רכבי הענק הנעים יחד עם אלפי הרקדנים מקושטים בהוד הדר ופאר, ועליהם רקדניות ורקדנים. הרכבים נשפטים על פי העיצוב וביצוע הרעיון.
3. קצב ומהירות התנועה
התנועה במופע מאד חשובה, לכל בית ספר יש כ-80 דקות לחצות את האצטדיון, מתחילתו ועד סופו, ללא פתיחת פערים, ותוך זרימה של התנועה.
4. הרמוניה
ההרמוניה נשפטת על פי הקצב של התופים עם התזוזה הכללית ובייחוד עם השירה של הזמר המרכזי של כל בית ספר
5. תחפושות
נשפטים על העיצוב ועל ההישגיות, האם הצליחו לבצע תחפושות כמתוכנן שיתאימו לנושא המופע והאם הקהל מבין את התחפושות
6. נושא המופע
כל בית ספר נדרש לבחור נושא למופע, הוא הסיפור הכולל התחלה אמצע וסוף שעל כל בית ספר לספר דרך המופע. הנושא נשפט גם על יכולת לעצב לפיו ועל המציאותיות שבו.
7. הסמבה
החלק בו נשפט שיר הנושא של המופע, לכל בית ספר שיר נושא משלו, שצריך להתאים לכל שאר החלקים של המופע. כל שיר של כל בית ספר נבחר בתחרות פנימית בבית ספר הדומה לקדם הארוויזיון של כל מדינה.
8. נושאת הדגל והמאסטרו המלווה
אלו הזוג החשוב ביותר במופע, נחשבים לרקדני הסמבה המובילים, ונשפטים על יכולות הריקוד ועל הלבוש שלהם.
9. נגני התופים
קבוצה של 250 נגנים על קלי הקשה שונים, אחראים על הקצב והמקצב של המצעד.
10. אלמנטים נוספים
אלמנטים ששופטים באופן קולקטיבי הכוללים: מנצח התזמורת, מלך מלכת ונסיכת הקרנבל, רקדניות הסמבה לאורך המצעד, הזמר, ההפקה על כל חלקיה.
על כל קטגוריה כזו כל בית ספר מקבל 10 נקודות, ולכן כל פרט במצעד הקרנבל הוא חשוב, קבוצה מליגת העל שתפסיד בתחרות תרד לליגות המשנה, הקבוצה עם הניקוד הגבוה ביותר תזכה באליפות החלומית. בתי הספר לסמבה מתכונים ומכינים את המופע במשך שנה שלמה, מהרגע שנגמר קרנבל מתחיל ההכנות למופע של שנה הבאה, והעבודה מערבת מאד את הקהילה ממנה מגיע בית הספר לסמבה הלוקחת חלק בהכנות ובמופע, דבר המחזק את המעורבות החברתית של בתי הספר לסמבה ואת מעמדם.
